תארו לעצמכם שאתם צריכים לארוז את כל הבית שלכם ולצאת למסע ארוך. בטח תשימו לב שיש דברים קלים שאפשר לקחת בידיים, ויש דברים כבדים שחייבים בשבילם רכב גדול. כך בדיוק היה כשהלויים היו צריכים לסחוב את המשכן במדבר. נשיאי השבטים תרמו עגלות ושוורים כדי לעזור להם, והחלוקה לכל משפחה נעשתה בחישוב מדויק.
התורה אומרת שמשה הביא אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר עם האות ה בתחילת המילים. תוספת האות ה באה ללמד אותנו שאלו היו בדיוק אותן עגלות ואותם שוורים שהנשיאים הביאו. משה לא החליף אותם באחרים והם ניתנו ללויים לתמיד, וכך כל נשיא זכה שהתרומה האישית שלו תשמש לעבודת ה'.
למרות שכתוב שמשה נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן, הוא לא באמת מסר להם את העגלות באותו היום. החלוקה קרתה רק קצת מאוחר יותר, כשהגיע הזמן לצאת למסע הראשון. למה? כי משה היה צריך קודם לסיים לספור את הלויים, ורק אז הוא ידע בדיוק איך לחלק את המשא בין המשפחות השונות.
משפחת גרשון קיבלה שתי עגלות כְּפִי עֲבֹדָתָם, כלומר לפי סוג העבודה והמשא שלהם. התפקיד של בני גרשון היה לסחוב את החלקים הקלים יותר של המשכן, כמו היריעות שעשויות מבד ועור, המסכים, היתדות והחבלים. אמנם הם יכלו לסחוב את הדברים האלו בידיים, אבל העגלות נועדו להקל עליהם. אנחנו לא יודעים מה היה הגודל המדויק של העגלות, אבל שתיים הספיקו להם כדי להעמיס את כל הציוד. המשא שלהם היה הרבה יותר קל מהמשא של משפחת מררי, שהיו צריכים לסחוב את הקרשים והעמודים הכבדים, ולכן בני גרשון היו צריכים פחות עגלות מהם.