יצא לכם פעם לעזור למשפחה לארוז ולעבור דירה? בטח שמתם לב שיש דברים כבדים שמעמיסים על משאית גדולה, ויש דברים עדינים וחשובים שמעדיפים להחזיק בזהירות בידיים. כך בדיוק קרה כשבני ישראל נסעו במדבר והיו צריכים להעביר את המשכן ממקום למקום.
משפחת בני מררי קיבלה אַרְבַּע הָעֲגָלֹת ושמונה פרים שיסחבו אותן. למה הם קיבלו כל כך הרבה עזרה? הם קיבלו את העגלות כְּפִי עֲבֹדָתָם, כלומר, בדיוק לפי סוג העבודה שהם היו צריכים לעשות. התפקיד שלהם היה הכי קשה וכבד: הם היו אחראים לסחוב את כל החלקים הכבדים שבנו את המשכן, כמו הקרשים הגדולים, העמודים והאדנים. כל המבצע הענק הזה של פירוק והרכבת המשכן נוהל בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, שהיה אחראי לפקח על העבודה של בני מררי ומשפחות נוספות.
לעומתם, משפחת קהת לא קיבלה אפילו עגלה אחת. מדוע? משום שהתפקיד שלהם היה לשאת את הכלים הכי קדושים, כמו ארון הברית. ה' ציווה שאת הכלים הקדושים האלה אסור להניח על עגלה, אלא חובה לשאת אותם בזהירות ובכבוד על הכתפיים.
הכלל הזה היה כל כך חשוב, עד ששנים רבות אחר כך, כשדוד המלך רצה להעלות את ארון ה' לירושלים, הוא טעה בהתחלה ושם את הארון על עגלה חדשה במקום שיישאו אותו על הכתפיים. בגלל הטעות הזו קרה אירוע קשה ועצוב לאדם בשם עוזא. דוד המלך הבין מיד את הטעות שלו, תיקן את המעשה, והורה ללויים לשאת את הארון על הכתפיים בדיוק כפי שה' ציווה לראשונה במדבר.