שמתם לב פעם שכאשר אנחנו קוראים סיפור, יש לפעמים רווחים בין שורה לשורה או בין פסקאות כדי לתת לנו רגע לנשום? כשמתבוננים בספר תורה וקוראים את המילים וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מגלים משהו מיוחד. ה' פונה למשה ומיד נותן לו ציווי, והמילים האלו נכתבות ממש ברצף יחד עם מה שכתוב מיד אחריהן. אין שום רווח או הפסקה בין הרגע שבו ה' מתחיל לדבר לבין התוכן של מה שהוא אומר למשה.
במדבר, פרק ז׳, פסוק ד׳
פרשת נשא
וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.