במדבר, פרק ז׳, פסוק מ״ח

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לחנוכת המזבח, שחל בשבת, מקריב את קורבנו נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, כאשר ההקרבה ביום זה הותרה באופן חריג כהוראת שעה או כדין קורבן ציבור. זכותו של השבט להקריב בשבת ניתנה לו כגמול על כך שיוסף הקפיד לשמור שבת במצרים, ובזכות יהושע בן נון מצאצאיו שכבש את יריחו בשבת. סדר ההקרבה נקבע כך ששני בני יוסף יקריבו ברצף, אך שמו של יוסף עצמו הושמט מכאן כעונש על ששתק כשאחיו כינו את יעקב אביהם עבד. שמו של הנשיא, אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד, רומז לעמידתו של יוסף בניסיון מול אשת פוטיפר. פירוש השם הוא שיוסף שמע בקול ה' והודו נותר עמו מבלי לחטוא, מתוך יראת שמים קבועה שליוותה אותו תמיד.