משלי, פרק כ׳, פסוק י״ג

מכירים את התחושה הזו שמתחשק לכם רק לנוח, לא לעשות שום דבר מיוחד ופשוט להישאר מתחת לשמיכה החמימה? שלמה המלך מלמד אותנו שחשוב מאוד להתגבר על ההרגשה הזו. הוא מבקש מאיתנו אַל־תֶּאֱהַב שֵׁנָה. הכוונה היא לא רק לשינה הרגילה בלילה, אלא לאזהרה מפני עצלות. אדם שמתרגל להתעצל ולא לעשות כלום, עלול להגיע למצב של פֶּן־תִּוָּרֵשׁ, כלומר שמא תהפוך לעני ותאבד את מה שעמלת עבורו. במקום להתעצל, ההמלצה היא פְּקַח עֵינֶיךָ. עלינו לפתוח את העיניים, להיות ערניים, זריזים ולחשוב קדימה. מי שפועל בחריצות יזכה לברכה של שְׂבַע־לָחֶם, שפירושה שהוא ימצא את מחייתו ויהיה לו מספיק כדי לחיות. המילה לחם גם באה ללמד אותנו שעדיף לשמוח ולהסתפק בדברים פשוטים ובסיסיים. מעבר לעשייה הרגילה שלנו, פקיחת העיניים קשורה גם לשכל ולנפש שלנו. כשאנחנו לא מתעצלים, פוקחים את העיניים ומשקיעים בלימוד התורה והחכמה, אנחנו זוכים במזון האמיתי והנצחי של ה׳ שממלא את הלב שלנו.