משלי, פרק כ׳, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לשים לב איך לפעמים, כשמישהו עושה מעשה טוב, הוא מיד רץ לספר על זה לכולם כדי שיגידו לו כל הכבוד? שלמה המלך מלמד אותנו שזה טבעי לגמרי. הוא מסביר שרב־אָדָם, כלומר רוב בני האדם, נוטים להתנהג בדיוק כך. הם אוהבים שיִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ, מפרסמים ומכריזים בקול גדול על מעשי העזרה והחסד שהם עושים, כדי לקבל הכרה ומחמאות מהסביבה. יש גם כאלה שמבטיחים הבטחות גדולות שיעזרו תמיד לחברים שלהם. אבל אז מגיע המבחן האמיתי. קל מאוד למצוא אנשים שמתפארים במעשים שלהם או מחלקים הבטחות, אבל למצוא אִישׁ אֱמוּנִים זה כבר דבר נדיר מאוד. איש אמונים הוא אדם נאמן שאפשר לסמוך עליו באמת, מישהו שמקיים את החובות וההבטחות שלו גם כשקשה, ועוזר בשקט ובסתר בלי לצפות שימחאו לו כפיים או יתנו לו כבוד. הרבה יותר קל לחפש כבוד או להתנדב כשכולם רואים, מאשר להיות אדם אמיתי ונאמן שעושה את הדבר הנכון פשוט כי זה הדבר הנכון לעשות.