משלי, פרק כ׳, פסוק ה׳

יצא לכם פעם לפגוש חבר שקט, שאתם פשוט יודעים שיש לו רעיונות מדהימים בתוך הראש? הלב והמוח של האדם הם כמו מאגר ענק של מחשבות. הרעיונות הכי טובים והכי חכמים לא תמיד קופצים החוצה מיד. הם מסתתרים עמוק בפנים, ממש כמו מַיִם עֲמֻקִּים. מים שנמצאים בקרקעית של באר עמוקה הם הכי קרים, נקיים וצלולים, אבל קשה מאוד להגיע אליהם. המחשבות המיוחדות האלה נקראות עֵצָה, כי הן עוזרות לברור ולבחור את הדרך הכי טובה ונכונה להשיג את המטרה שלנו. אז איך בכל זאת אפשר לגלות את החכמה הזו? כאן נכנס לתמונה אדם פיקח ונבון. כשהוא פוגש אדם שיש בו חכמה נסתרת, או כשתלמיד פוגש מורה חכם, הוא לא פועל בלי לחשוב. הוא יודע איך לדבר, להקשיב ולשאול את השאלות הנכונות. לאט לאט, בעזרת השכל והסבלנות שלו, הוא יִדְלֶנָּה כלומר, הוא שואב ומעלה את החכמה הזו למעלה, ממש כמו ששואבים מים מתוך באר בעזרת דלי וחבל, עד שהוא מצליח לגלות את כל הרעיונות הנפלאים שהיו חבויים עמוק בלב.