משלי, פרק כ׳, פסוק ד׳

תארו לעצמכם מצב שבו יש לכם משימה חשובה לעשות, אבל ממש לא מתחשק לכם להתאמץ באותו רגע ואתם מחליטים לדחות אותה. האם יצא לכם לחשוב מה יקרה בסוף? שלמה המלך מספר לנו על איכר עצלן שמעדיף את הנוחות שלו על פני עבודה קשה. בחוץ קר מאוד, והמילה מֵחֹרֶף מסבירה לנו שהאיכר מתעצל לעבוד בגלל צינת החורף. במקום לצאת אל השדה ולחרוש את האדמה שלו כדי להכין אותה, הוא בוחר להישאר בחיבוק ידיים. הזמן עובר, ומגיעה עונת בַּקָּצִיר, העונה שבה כל החקלאים אוספים בשמחה את התבואה שצמחה להם. כעת, האיכר העצלן מגלה שאין לו מה לאכול. הוא הולך אל השכנים שלו שעבדו קשה וְשָׁאַל מהם אוכל, כלומר מבקש ומתחנן שיתנו לו מעט מהתבואה שלהם. אבל אף אחד לא נותן לו, והוא נשאר בידיים ריקות לגמרי. הסיפור הזה מזכיר לנו שאם אנחנו רוצים לראות תוצאות טובות ולהצליח בעתיד, אנחנו חייבים להשקיע ולהתאמץ כבר מההתחלה, גם כשזה קצת קשה או לא נוח.