משלי, פרק כ׳, פסוק ד׳

אדם עָצֵל נרתע מצינת העונה, ובגלל הקור הוא נמנע מלעבוד מֵחֹרֶף ולֹא יַחֲרֹשׁ את אדמתו. בעקבות זאת, כאשר הוא מבקש, כלומר וְשָׁאַל, תבואה מאחרים שטרחו, הוא מגלה בַּקָּצִיר שאיש אינו נותן לו והוא נותר בידיים ריקות, במצב של וָאָיִן. המשל החקלאי ממחיש כי השקעה מוקדמת היא תנאי הכרחי לתוצאות עתידיות, ומי שמעדיף נוחות רגעית על פני טרחה ייוותר חסר כול. מעבר לכך, הפסוק מלמד שמי שלא יטרח להכשיר את נפשו ולעבוד את ה' בימי נעוריו ובעולם הזה, לא ימצא חכמה, זכויות ושכר לעת זקנה ובעולם הבא.