אדם עָצֵל נרתע מצינת העונה, ובגלל הקור הוא נמנע מלעבוד מֵחֹרֶף ולֹא יַחֲרֹשׁ את אדמתו. בעקבות זאת, כאשר הוא מבקש, כלומר וְשָׁאַל, תבואה מאחרים שטרחו, הוא מגלה בַּקָּצִיר שאיש אינו נותן לו והוא נותר בידיים ריקות, במצב של וָאָיִן. המשל החקלאי ממחיש כי השקעה מוקדמת היא תנאי הכרחי לתוצאות עתידיות, ומי שמעדיף נוחות רגעית על פני טרחה ייוותר חסר כול. מעבר לכך, הפסוק מלמד שמי שלא יטרח להכשיר את נפשו ולעבוד את ה' בימי נעוריו ובעולם הזה, לא ימצא חכמה, זכויות ושכר לעת זקנה ובעולם הבא.
משלי, פרק כ׳, פסוק ד׳
מֵ֭חֹרֶף עָצֵ֣ל לֹא־יַחֲרֹ֑שׁ (ישאל) [וְשָׁאַ֖ל] בַּקָּצִ֣יר וָאָֽיִן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.