טבעו של האדם מורכב, ואין בנמצא איש אשר נקי לחלוטין מכל פגם. משמעות המילה זִכִּיתִי היא מלשון עשיית דבר זך ונקי [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי אין אדם שמתהלך תמיד בתמימות מבלי לחטוא כלל, ולכן איש אינו יכול לטעון לטהרה מוחלטת [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, קיימים דגשים שונים לגבי מהות קושי זה. יש המציינים כי האדם אינו יכול לטעון שניקה את לבו לחלוטין מעוונות נעוריו וילדותו [אבן עזרא]. בנוסף, מאחר שהכול גלוי וידוע לפני ה', אדם אינו יכול להכחיש ולטעון שלבו נקי ומובהק מכל סיג של חטא, ושהוא כבר טיהר את עצמו לגמרי באמצעות חזרה בתשובה [מצודת דוד].
זווית נוספת מצביעה על כך שעצם האמירה של אדם כי לבו זך, נובעת מטעות שמקורה בהרהורי יוהרה וגאווה. הדבר בא לידי ביטוי, למשל, כאשר אדם שוגה בפסיקת דין, אך מפאת כבודו הוא מסרב לחזור בו ולהודות בטעותו, ובכך למעשה נמנע מלטהר את עצמו מחטאו [אלשיך].