הדרישה ליושר בסיסי בחיי המסחר משמשת בפסוק זה פתח לדיון עמוק על מוסר, כנות פנימית וצדק אלוהי. על דרך הפשט, הפרשנים מסכימים כי הביטוי אֶבֶן וָאָבֶן מתייחס לאבני משקל מזויפות שנועדו לרמות. מדובר באדם המחזיק ברשותו משקולת גדולה וכבדה שבה הוא משתמש כשהוא קונה מאחרים, ומשקולת קטנה וחסרה שבה הוא משתמש כשהוא מוכר להם. הביטוי וּמֹאזְנֵי מִרְמָה מתאר את עצם כלי השקילה העשויים מראש במטרה להטעות ולשקול בחסר, וכפילות האזהרה בפסוק באה להדגיש את חומרת המעשה [מצודת דוד].
מעבר למשמעות הפיזית, הפרשנים מרחיבים את הרעיון לתחומי הנפש והיחסים בין אדם לחברו. הגישה המרכזית היא שמשקולות מזויפות מסמלות שיפוט של בני אדם באמות מידה מתחלפות. הדבר בא לידי ביטוי כאשר אדם דורש מעצמו מדד אחד ומאחרים מדד אחר [ביאור שטיינזלץ], או כאשר הוא נוהג ביחס שונה כלפי אנשים שונים, מתוך רצון להרע לחלקם ולהיטיב עם אחרים. במקום זאת, על האדם לנהוג כלפי כולם במידה שווה של יושר והטבה, ובכך ללכת בדרכיו של ה' [רלב"ג]. כיוון נוסף רואה במונח אֶבֶן וָאָבֶן ביטוי לצביעות, המכוון לאדם שהוא "אחד בפה ואחד בלב", כלומר מציג כלפי חוץ דבר שונה לחלוטין ממה שטמון בתוכו [עמנואל הרומי].
המושג וּמֹאזְנֵי מִרְמָה זוכה גם לפרשנות הנוגעת לעולם השכל והמחשבה. שכלו של האדם נועד לשמש כמאזני צדק הבוחנים ביושר בין אמת לשקר. כאשר אדם אינו שוקל את הדברים נכונה, או כאשר הוא משתמש בהנחות יסוד מוטעות כדי להטעות אחרים בדיון, הרי שפלס בינתו שלו הופך למאזני מרמה [עמנואל הרומי].
לבסוף, הפסוק טומן בחובו מסר אמוני על השגחת ה'. מתוך האיסור החמור על החזקת משקולות שקר, נלמד קל וחומר לגבי הצדק האלוהי. אם ה' מתעב אפילו אדם שרק מחזיק בכיסו אבן שלמה ואבן חסרה, שמא ישתמש בה בטעות, קל וחומר שה' עצמו לעולם לא ישקול את דינו של האדם במאזני מרמה. לכן, גם כאשר נראה שהרשעים מצליחים בעולם, אל לו לאדם להרהר אחר מידותיו של ה' או לחשוש שמא הדין בינו לבין יריביו אינו נשקל בצדק מוחלט [אלשיך].