הפסוק מציג משל עמוק המדמה את נפש האדם למנורה אלוהית. אור זה מאיר את הרבדים הנסתרים ביותר של החיים הפנימיים והשכל האנושי, ומשמש מעין גשר בין הקיום הפיזי להשגחה העליונה.
הפרשנים מסבירים כי נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם מתייחס לנשמה כאל אצילות רוחנית הנמשכת מאורו של ה'. זהו אור שאינו גופני או חומרי, דבר המעיד על נצחיותה של הנפש [אבן עזרא, אמרי דעת]. נר זה הוא למעשה השכל האנושי והנפש המשכלת [רלב"ג, עמנואל הרומי, אמרי דעת]. הביטוי חֹפֵשׂ כׇּל חַדְרֵי בָטֶן מכוון למקומות המוסתרים והפנימיים ביותר, כדוגמת הלב, המחשבות הכמוסות ועניינים הנעלמים מן העין [אבן עזרא, אמרי דעת, עמנואל הרומי].
מתוך הבנה זו, עולות שתי גישות מרכזיות באשר לפעולת החיפוש של הנר. הגישה הראשונה מתמקדת בהשגחה ובמשפט האלוהי. כשם שאדם משתמש בנר כדי לחפש בחשיכה, כך ה' משתמש בנשמת האדם כדי לבדוק ולחשוף את מחשבותיו הנסתרות ביותר [מצודת דוד, שטיינזלץ]. הנשמה, בהיותה חלק מאלוהים הממלא את כל הגוף, מוכיחה כי השגחת ה' חודרת גם למקומות החומריים והעכורים ביותר באדם [אלשיך]. מכיוון שכך, הנשמה יודעת את כל מעשיו ומחשבותיו של האדם, והיא עתידה להעיד עליו בדין [רש"י, מצודת דוד, אלשיך], שכן הכול גלוי בפניה, אפילו דברים שהאדם מסתיר מעצמו [שטיינזלץ].
לעומת זאת, גישה שנייה מתמקדת בכוחו של השכל האנושי. לפי תפיסה זו, הנר האלוהי שניתן באדם נועד לאפשר לו עצמו לחקור ולחשוף אמיתות נסתרות. בעזרת האור והזיו שה' משפיע על השכל, האדם מסוגל להאיר את החשיכה ולהעמיק אל תוך סודות המציאות, נבכי התורה והחכמה, ולהשכיל להבין מושגים רוחניים נעלמים [רלב"ג, עמנואל הרומי, אמרי דעת]. הנשמה שוכנת בראשו של האדם, ומשם היא מקרינה את אור השכל והתבונה אל שאר חלקי גופו ונפשו [אבן עזרא].