משלי, פרק כ׳, פסוק ט״ז

תארו לעצמכם שמישהו שאתם בכלל לא מכירים מבקש מחבר שלכם להלוות לו משהו יקר, ואתם מבטיחים שאם הוא לא יחזיר, אתם תשלמו במקומו. נשמע קצת מסוכן, נכון? בתקופת התנ"ך, אדם שהבטיח לשלם חוב של מישהו אחר נקרא ערב. הפירוש מלמד אותנו שלקחת על עצמנו אחריות כזו עבור אדם זר או אישה נכריה שאנחנו לא מכירים, זו החלטה פזיזה מאוד שיש לה מחיר. בדרך כלל, התורה אומרת שצריך להתנהג בעדינות ולרחם על מי שחייב כסף. אבל אם אדם החליט מרצונו להכניס את עצמו לסיכון כל כך גדול בשביל אדם זר, הוא מאבד את הזכות שירחמו עליו. לכן, המילים לקח וכן חבלהו מופיעות כהוראה לקחת מאותו אדם חפץ כמשכון. כלומר, מותר למי שהלווה את הכסף לגבות את החוב בצורה ישירה ונוקשה, ולקחת מהערב אפילו את בגדו כדי להבטיח שהחוב אכן ישולם.