אדם פזיז אשר עָ֣רַב מרצונו לאדם זָ֑ר שאינו מוכר מאבד את זכותו לחמלה, ולכן ההוראה היא לְֽקַח את בִּ֭גְדוֹ כמשכון לגביית החוב באופן נוקשה. כאשר הערבות ניתנת וּבְעַ֖ד נׇכְרִיָּ֣ה, הדין זהה, ויש הסבורים כי בשל חומרת המעשה יש לעקל אף את גופו של הערב עצמו, כמשמעות הציווי חַבְלֵֽהוּ. ברובד הרוחני, הפסוק מזהיר מפני כניעת השכל והשתעבדות לחכמות חיצוניות, לעבודה זרה או ליצר הרע. מי שמוסר עצמו לתאוות אלו ייענש, יופשט מכל קנייניו הרוחניים וישלם מחיר כבד בעולם הזה ובעולם הבא על הפגיעה בעבודת ה'.
משלי, פרק כ׳, פסוק ט״ז
לְֽקַח־בִּ֭גְדוֹ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד (נכרים) [נׇכְרִיָּ֣ה] חַבְלֵֽהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.