משלי, פרק כ׳, פסוק כ״ט

יצא לכם פעם להסתכל על אדם צעיר שמרים דברים כבדים בקלות, ואז להביט באדם מבוגר ולחשוב מי מהם מרשים יותר? האמת היא שלכל תקופה בחיים יש את היופי המיוחד והשונה שלה. כאשר אנשים הם צעירים, הדבר שמאפיין אותם, התִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים שלהם, הוא הכֹּחָם הפיזי. יש להם המון אנרגיה ויכולת לעשות דברים שדורשים מאמץ גופני. אבל ככל שהשנים עוברות, האדם משתנה. לאנשים מבוגרים אולי כבר אין את אותו כוח בגוף, אבל הם מקבלים יופי מסוג אחר לגמרי. היופי המיוחד שלהם, ההֲדַר זְקֵנִים, הוא השֵׂיבָה שלהם. המילה הזו מתארת חיים ארוכים וטבעיים, והיא מסמלת הרבה יותר משיער לבן. היופי של המבוגרים מגיע מבפנים. אחרי כל כך הרבה שנות חיים, החכמה האמיתית מתיישבת להם בלב. הם כבר לא עסוקים בכל הסערות והרצונות של גיל הנעורים, ויש להם את השקט, הרוגע והזמן להתקרב אל ה', לעשות מעשים טובים ולכוון את האנשים שסביבם מתוך הניסיון הרב שצברו.