תארו לעצמכם שאתם הולכים לשוק לקנות פירות, ואתם סומכים על המוכר שייתן לכם בדיוק את הכמות שביקשתם. פעם, מזמן, לא היו משקלים משוכללים כמו שיש היום בחנויות. היו מודדים דברים בעזרת משקולות שנקראו אבן, ובעזרת כלי מיוחד למדידת כמות שנקרא איפה.
אבל היו מוכרים לא ישרים שהחזיקו אצלם אבן ואבן או איפה ואיפה. כלומר, היו להם שתי משקולות שונות או שני כלים שונים, אחד גדול ואחד קטן. כשהם קנו סחורה מאחרים, הם השתמשו במשקולת הגדולה כדי לקבל יותר, וכשהם מכרו לאנשים, הם השתמשו במשקולת הקטנה כדי לתת ללקוח פחות. ה' ממש לא אוהב רמאות כזו, ולכן הוא דורש מאיתנו אפילו לא להחזיק אצלנו כלים שאפשר לרמות איתם.
התנ"ך אומר שגם שניהם הם דבר רע מאוד, כלומר גם שני הכלים יחד. אולי תשאלו את עצמכם, הרי רק המשקולת הקטנה והחסרה משמשת לגניבה, אז למה גם המשקולת הטובה והרגילה נחשבת לרעה? התשובה היא שהרמאי מראה לקונה את המשקולת התקינה והשלמה כדי שיסמוך עליו, אבל אז שוקל לו את האוכל בסתר עם המשקולת החסרה. בגלל שהמשקולת הטובה עוזרת לרמאי לרכוש את האמון של הקונה ולעשות את התעלול שלו, גם היא נחשבת לדבר פסול. ה' מלמד אותנו שהיושר שלנו צריך להיות אמיתי ושלם, בלי שום טריקים או רמאויות.