תהלים, פרק קמ״ג, פסוק ד׳

מצוקה פנימית עמוקה מביאה את האדם לקריסה של כוחותיו הנפשיים, ומצב זה מתואר במילים וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי, שמשמעותן נפש שנחלשת ומתעלפת ומחשבות שמתקפלות זו בתוך זו מרוב מועקה. כהמשך מקביל לכך, בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי מתאר כיצד הלב, מעון החיים, שוקע באטימות, בחרדה ובתדהמה לנוכח הצרות ותחושת הקץ הקרב. בממד רוחני יותר, תדהמת הלב נובעת מהפליאה על כך שהנפש הטהורה בוחרת להצטער ולדאוג לגוף החומרי בתוך משברי הגלות. בנוסף, הלב נותר המום כאשר הוא סופג את שאריות המרירות של הרוח, לאחר שזו עלתה בלילה לפני ה' כדי לבכות על ייסורים אלו.