בעת צרה האדם נזכר באותם ימים מקדם, זיכרון של ניסי ה' בעבר או ימי רווחה אישיים שיכול להעניק נחמה ותקווה, אך לעיתים גם מעצים את הכאב לנוכח המציאות הקשה בהווה. תגובה זו לעבר מתבטאת בשני אופנים: תחילה במחשבה עמוקה והתבוננות פנימית, שעליהן נאמר הגיתי, ולאחר מכן בדיבור וביטוי מילולי שעליהם נאמר אשוחח. המחשבה מופנית אל פעלך, שהיא ההשגחה הנסתרת והתמידית של ה' הדורשת עיון מעמיק, בעוד שהדיבור מופנה אל מעשה ידיך, שהוא העולם המוגמר והגלוי לעין. במבט רוחני, ההגות מכוונת להתבוננות מתמדת במעשה בראשית, והשיח מתייחס לבית המקדש, מקום שבו האדם מדבר מתוך השראה של רוח הקודש.
תהלים, פרק קמ״ג, פסוק ה׳
זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים ׀ מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכׇל־פׇּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.