קרה לכם פעם שהייתם קצת עצובים או שהיה לכם קשה, ופתאום נזכרתם במשהו טוב שקרה פעם והרגשתם מיד יותר טוב? כשאנחנו נמצאים בצרה והלב מרגיש קצת ריק, יכול מאוד לעזור להסתכל אחורה. אנחנו נזכרים באותם יָמִים מִקֶּדֶם, כלומר בימים של פעם. כשאנחנו נזכרים בכל הניסים והדברים הנפלאים שה' עשה לאבותינו, זה ממלא אותנו בתקווה. אנחנו מבינים שכשם שה' עזר והושיע בעבר, כך הוא בוודאי יעזור לנו גם עכשיו.
אחרי שאנחנו נזכרים בזה, אנחנו מגיבים בשתי דרכים מיוחדות: במחשבה ובדיבור. תחילה נאמר הָגִיתִי, מילה שמתארת מחשבה עמוקה והתבוננות פנימית שקטה. על מה אנחנו חושבים כל כך לעומק? על פָּעֳלֶךָ, שזו העשייה הנסתרת של ה'. ה' משגיח עלינו ומקיים את העולם בכל רגע, אבל אנחנו לא תמיד רואים את זה מיד בעיניים. בגלל שזה נסתר, אנחנו צריכים לעצור ולחשוב על זה לעומק.
לעומת זאת, המילה אֲשׂוֹחֵחַ מתארת דיבור ומילים שאנחנו אומרים בקול. על מה אנחנו מדברים? על מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, שזה העולם המקסים שה' ברא בששת ימי בראשית ועומד ממש מולנו בשלמותו. את הטבע והבריאה קל מאוד לראות, ולכן כל מה שנשאר לנו לעשות זה פשוט להסתכל על היצירה הגלויה הזו ולשוחח עליה.