האדם פונה אל ה' בכמיהה עזה ובתפילה, ואומר פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ כעני המתחנן למתנה, ברגע של חיבור רוחני ואף כהכנה לשיבת הנפש לבוראה. ההשתוקקות מתוארת באמצעות הדימוי נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה, כלומר אדמה יבשה שאין בה מטר. כשם שהאדמה צמאה לגשם, כך הנפש צמאה לְךָ מתוך תחושת גלות ומרצונה להידבק בחזרה במקורה האלוהי. המילה סֶלָה חותמת את העניין ומדגישה את נצחיות התחושה; גם לאחר שהתפילה מסתיימת והידיים נאספות, הצימאון אל ה' נותר בנפש לעולם.
תהלים, פרק קמ״ג, פסוק ו׳
פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י ׀ כְּאֶרֶץ־עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.