האדם הניצב על סף מוות וקריסה זועק אל ה' מַהֵר עֲנֵנִי. תחושתו היא כי כָּלְתָה רוּחִי, כלומר נשימתו כמעט אוזלת, או שנפשו מותשת לחלוטין מרוב השתוקקות לישועה. משום שחייו תלויים על בלימה הוא מתחנן אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי ואל תניח למצב שבו וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יֹרְדֵי בוֹר, שכן התעלמות אלוהית תוביל למותו והוא יידמה למתים היורדים אל הקבר או לרשעים. במישור הלאומי, תחינה זו מבטאת את זעקת עם ישראל הסובל בגלות, אשר נמשלת לייסורי הגיהנום.
תהלים, פרק קמ״ג, פסוק ז׳
מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי ׀ יְהֹוָה֮ כָּלְתָ֢ה ר֫וּחִ֥י אַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם־יֹ֥רְדֵי בֽוֹר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.