תהלים, פרק קמ״ה, פסוק א׳

מזמור זה הוא שיר הודאה טהור על הנהגת ה' בעולם, שאין בו בקשות ותחנונים כלל. הפתיחה תְּהִלָּה לְדָוִד מבטאת את התפארותו של דוד על עצם הזכות שה' מאפשר לו לרומם אותו ולקרוא לו אלוהיו הפרטי. המשורר מצהיר אֲרוֹמִמְךָ, אכבד אותך ואספר את גדולתך הנעלמת מתוך כנות הלב, ומכיר בכך שאתה אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ, השליט העליון והאמיתי שזן ומפרנס את עולמו. בעוד שהרוממות מתייחסת למהותו הנסתרת של הבורא, ההבטחה וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ מכוונת לאופן שבו ה' מתגלה ומתפרסם בעולם דרך הטוב והשפע שהוא משפיע על ברואיו. התחייבות זו להלל את ה' היא לְעוֹלָם וָעֶד, כלומר באופן נצחי, לאורך כל חיי המשורר בעולם הזה וגם בחיי העולם הבא.