מידותיו של ה' מבוססות על חסד, סבלנות ורחמים, והן אלו שמנחות את הנהגתו עם כלל הבריות. הפרשנים מסכימים כי התארים חַנּוּן וְרַחוּם מבטאים את הדאגה האלוהית לקיום העולם, כאשר כל מעשיו של ה' נובעים ממידות אלו [מלבי"ם]. עם זאת, קיימת הבחנה דקה בין שני המושגים. התואר חַנּוּן מתפרש כנתינת מתנת חינם [מצודת דוד], הענקת צורכי הבריות [רד"ק, מאירי], וישועה למי שזועק לעזרה [אבן עזרא]. נתינה זו מוענקת לאדם אפילו אם אינו ראוי או הגון לכך מצד מעשיו [אלשיך]. לעומת זאת, התואר וְרַחוּם מתייחס לפן ההגנתי, שבו ה' חומל על בני האדם, שומר עליהם מפני נזקי העולם ומונע מעבדיו מלהיכשל [רד"ק, אבן עזרא].
מידת הרחמים באה לידי ביטוי גם בתואר אֶרֶךְ אַפַּיִם, המעיד על כך שה' הוא סבלן כלפי בריותיו ואינו ממהר לכעוס [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. רוב הפרשנים מדגישים כי סבלנות זו מכוונת במיוחד כלפי הרשעים. ה' מאריך את אפו, אינו מעניש אותם באופן מיידי על חטאיהם, ומעניק להם שהות לתקן את דרכם [רד"ק, מאירי, מלבי"ם]. אריכות אפיים זו אינה שמורה לצדיקים בלבד, אלא מוענקת גם לרשעים גמורים [אלשיך].
הפסוק נחתם במילים וּגְדָל חָסֶד. מבחינה דקדוקית, המילה "וגדל" נכתבת ללא האות וי"ו ומנוקדת בקמץ קטן [רד"ק, מנחת שי]. משמעות הביטוי היא עשיית חסדים עצומים [מצודת דוד], המתבטאים בכך שה' מגדיל את חסדו וגומל לבני האדם הרבה מעבר למה שהם ראויים לקבל על פי שורת הדין [רד"ק, מאירי]. חסד מוגדל זה ממתין גם לרשעים, במידה ויבחרו לשוב בתשובה [מלבי"ם].