שרשרת העברת האמונה וההכרה בה' היא תהליך מתמשך החוצה תקופות וזמנים. מכיוון שחיי האדם קצרים ומוגבלים, אין ביכולתו להשיג ולראות את כלל גדולת הבורא בימי חייו. משום כך, ההכרה בה' נשענת על מסורת רציפה שבה הדור ההולך מספר לדור הבא אחריו את המעשים הנוראים והגדולים שחווה בחייו, וכך אבות מנחילים לבניהם את הידע והאמונה [רד"ק, מאירי]. העברה זו משלבת את עדויות העבר עם התהילות המתחדשות בכל תקופה, והיא הסיבה לכך שה' כה מהולל בעולמו [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
על המילים דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ מסבירים הפרשנים כי זקני הדור מעבירים לצעירים את ההתבוננות בסדרי הטבע והבריאה הכלליים שנעשו בחכמה [אלשיך]. עם זאת, יש המדגישים כי אין מדובר רק בחזרה על דברי העבר, אלא בהתפתחות של ממש. הפועל יְשַׁבַּח נגזר מלשון השבחה ותוספת; ככל שהדורות מתקדמים ומעמיקים לחקור את סתרי הטבע, הם מגלים פלאות וחכמות שנעלמו מעיני הדורות הקודמים. כך, כל דור מוסיף, מעמיק ומשביח את ההבנה של מעשי ה' בהשוואה לקודמיו, ומבין כי הדור שקדם לו טרם השיג את הדברים לאשורם [מלבי"ם].
בחלקו השני של הפסוק, וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ, יש הרואים כפל עניין במילים שונות, החוזר על רעיון השבח מהחלק הראשון של הפסוק [מצודת דוד]. אולם פרשנים אחרים מצביעים על הבחנה ברורה בין חלקי המשפט. בעוד ש"מעשיך" מתייחסים לחוקי הטבע הקבועים מששת ימי בראשית, המילה גְבוּרֹתֶיךָ מכוונת למעשים על-טבעיים, לניסים ולהתערבות אלוהית שבה ה' משנה את חוקי הטבע כדי להתגבר על אויביו [מלבי"ם]. גבורות אלו, המועברות במסורת, מהוות הוכחה חותכת לכך שמי שברא את העולם הוא גם זה שיכול לשנות את טבעו בכל עת [אלשיך]. הפועל יַגִּידוּ מסמל אמירה של דבר חידוש [מלבי"ם], ומדגיש כי חלק בלתי נפרד מתהילתו של מלך הוא פרסום גבורתו וכוחו [אבן עזרא].