חסד ה' והטוב שהוא משפיע בעולם אינם מוגבלים לחלק מסוים מן הבריאה, אלא הם מוחלטים, מאוזנים ומופנים כלפי המציאות כולה. בניגוד למלך בשר ודם, שיכול להיטיב רק למעט אנשים ושומר את רחמיו לעבדיו הנאמנים והאהובים בלבד, ה' מרחם על כלל ברואיו ללא יוצא מן הכלל [אבן עזרא].
הפרשנים מסכימים כי הקביעה לַכֹּל משמעותה שה' מטיב לכל בני האדם, רעים וטובים כאחד [מצודת דוד]. בהיותו המקור המוחלט של הטוב [תורה תמימה], ה' אינו נוקם ונוטר למורדים בו כדרך בשר ודם, אלא מאריך להם אף, מתוך רצון שלא להשחית את בריאותיו ומתוך תקווה שיחזרו בתשובה [מלבי"ם, אלשיך]. עם זאת, חז"ל מבחינים בין ההטבה הכללית להטבה הפרטית: משל לבעל פרדס המשקה את כל העצים שבו בשווה, אך כאשר הוא עודר ומטפח את הקרקע, הוא עושה זאת רק סביב העצים הטובים ביותר. כך ה' משפיע טוב על כולם, אך מעניק השגחה מיוחדת וקרובה למי שמייחל לו [תורה תמימה].
ההכרזה כי וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו מרחיבה את מעגל החסד אל מעבר למין האנושי, אל כלל הבריות שבעולם [מצודת דוד]. רחמים אלו באים לידי ביטוי במערכת טבעית מאוזנת, שבה ה' דואג לטורפים ולנטרפים כאחד, לאלו שלמעלה ולאלו שלמטה [ביאור שטיינזלץ]. החסד האלוהי מתגלה גם בכך שהוא מעניק לבעלי החיים ולצמחים את היכולת להתרבות ולהשאיר את מינם לדורות, גם כאשר הפרטים עצמם חולפים מן העולם [מאירי]. לעיתים, הטוב המושפע על בני אדם שאינם ראויים לכך בזכות עצמם, מגיע אליהם בזכות בעלי החיים שברשותם שעליהם ה' מרחם [אלשיך].
מתוך הבנת מידתו של ה', למדו חז"ל כי על האדם לאמץ הנהגה דומה ולהימנע מאכזריות. מסופר על חכם שביקש לקלל אדם שהציק לו, אך חזר בו כשהבין שאין זה מן הראוי לפגוע בו, שכן רחמי ה' נתונים לכל. במקרה אחר, מסופר על חכם שסבל מייסורים קשים משום שלא גילה חמלה כלפי עגל שהובל לשחיטה. ייסוריו אלו סרו מעליו רק שנים מאוחר יותר, כאשר מנע ממשרתתו לסלק חיות קטנות מביתו, והורה לה להניח להן לחיות משום שרחמי ה' נתונים על כל מעשיו [תורה תמימה].