הקשר בין ה' לבין המאמינים בו חורג ממערכת יחסים רגילה של סמכות ופחד, ומתאפיין בהקשבה עמוקה ובמענה אקטיבי למשאלות הלב. בדרך כלל, אדם הירא ממלך בשר ודם מסתפק בכך שהמלך לא יפגע בו ויעשה לו רע. לעומת זאת, ה' מעניק יחס שונה לחלוטין, ודווקא רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה מתוך כך שהוא ממלא את משאלותיהם של אלו היראים מפניו וקוראים אליו באמת [אבן עזרא, רד"ק, שטיינזלץ].
למרות שה' מסכים למלא את רצונם של הצדיקים, נדרשת גם תפילה: וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע. המילה שַׁוְעָתָם פירושה צעקתם ותחנוניהם [מצודת ציון, שטיינזלץ]. הסיבה לכך שה' ממתין לתפילתם בטרם יושיעם אינה חוסר רצון לעזור, אלא משום שהוא מתאווה לשמוע את קולם. בדומה למלך המעכב את בקשתו של אוהבו כדי להמשיך ולהאזין לדבריו, כך ה' מחליט מראש למלא את בקשת יראיו, אך ממתין לצעקתם כדי להתענג על תפילתם, ורק לאחר מכן הוא עוזר להם [אלשיך].
כאשר באה צרה לעולם, או כאשר ייסורים מגיעים לאדם כדי לכפר על עוונותיו, ה' שומע את הזעקה הזו וְיוֹשִׁיעֵם ממצוקתם [רד"ק]. עם זאת, ישנה הבחנה מהותית בין עובדי ה' מיראה, שעליהם מדובר כאן, לבין עובדי ה' מאהבה. אלו העובדים מיראה זוכים לישועה מיד הרשעים רק לאחר שזעקו לעזרה. ה' אכן מציל אותם, אך לא בהכרח משמיד את אויביהם. זאת בניגוד לעובדים מאהבה, הזוכים להשגחה עליונה יותר, נשמרים מראש מכל צרה ואינם נזקקים לזעוק כלל [מלבי"ם].