משורר התהילים עובר מתיאור השבח הכללי שיאמרו הדורות הבאים, אל האופן האישי והייחודי שבו הוא עצמו מהלל את ה'. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ היא יופי הכבוד, התפארת והעוז של ה'. את כל אלו, יחד עם וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ, הוא מבקש לספר ולהגיד, שכן המילה אָשִׂיחָה נגזרת מלשון שיחה ודיבור [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, המאירי].
מעבר להבנה הפשוטה, הפרשנים מצביעים על חלוקה בין הנגלה לנסתר. בעוד שהמילה "הדר" מייצגת את היופי החיצוני הניכר לעין ואת חוקי הטבע הגלויים, המילה "הוד" מכוונת אל הפנימיות, אל המהות הנסתרת ואל האורות הנעלמים העומדים בבסיס הבריאה [מלבי"ם, אבן עזרא]. בדומה לכך, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ מתייחסים לאותם מעשים על-טבעיים ולסודות שהדורות הרגילים אינם מסוגלים להבין עד תומם [אבן עזרא, מלבי"ם], כמו גם לחסדים הפרטיים והנפלאים שה' עושה עם האדם [רד"ק]. גישה נוספת קושרת את הביטויים הללו למעשה בראשית, לאור הגנוז ולשפע האלוהי היורד לעולם [אלשיך].
בחירת המילה אָשִׂיחָה אינה מקרית וזוכה למספר הסברים המאירים את יחסו של האדם אל פלאי הבורא. בעוד שהדורות הבאים "יגידו" דברים חדשים שגילו, המשורר מציין שהוא "ישיח" בהם. שיחה מבטאת דיבור טבעי, שגור ויומיומי; מתוך היכרות עמוקה כל כך עם פלאי הבריאה והטבע, הדיבור עליהם הופך עבורו לפעולה טבעית וזורמת שאינה דורשת מאמץ או כוונה מיוחדת [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי השיחה כאן מבטאת התבוננות פנימית בתוך הלב, בניגוד להכרזה הפומבית של ההמונים [אבן עזרא].
גישה ייחודית אחרת מסבירה שהבחירה בשיחה נובעת דווקא מיראת הרוממות: מכיוון שמדובר בסודות הבריאה העמוקים ביותר, המשורר מצהיר שרק ישוחח עליהם, אך לא יהין לדרוש ולחקור בהם לעומק משום שהם בגדר סוד נסתר [אלשיך]. מטרת שיחה אישית זו, בסופו של דבר, היא להשפיע על בני העולם כולו להצטרף ולספר אף הם את חסדי ה' [רד"ק].