לאחר שהוזכרו הברואים שאינם מדברים, עוברת הקריאה אל בני האדם, נזר הבריאה שנבראו באחרונה כדי למשול בעולם התחתון [רד"ק]. הפנייה אל המין האנושי נפתחת במעמדות הגבוהים והנכבדים ביותר בחברה [מאירי], המהווים חוליה מקשרת בין שאר נבראי העולם לבין עם ישראל [אלשיך].
הפסוק מפרט את ההנהגה האנושית לסוגיה: מַלְכֵי אֶרֶץ הם בעלי השלטון והממשלה, בעוד לְאֻמִּים פירושו עמים [מצודת ציון], והכוונה היא לעמים הנתונים למרות המלכים או למנהיגיהם [ביאור שטיינזלץ]. יש המדייקים כי הלאומים הם קבוצות המאוגדות סביב אמונה ודת משותפת [מלבי"ם]. תחת המלכים פועלים השָׂרִים, שהם פקידי הממשל, וכן שֹׁפְטֵי אָרֶץ, הממונים על שמירת החוק והמשפט [מלבי"ם].
הקריאה לאומות העולם להלל את ה' נובעת מכך שהוא זה שמקיים אותן ודואג לקיומן הרציף [אלשיך]. בנוסף, אזכור כלל הלאומים רומז לעתיד לבוא, שכן בעת גאולת ישראל יכירו כל עמי העולם בה' ויודו לו [רד"ק]. מתוך פנייה זו למנהיגים ולשליטים, עולה המסר כי חובת ההלל אינה שמורה רק לגדולים ולנכבדים, אלא מקיפה את האנושות כולה, מהמנהיגים ועד לאנשים הפשוטים ביותר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].