גרמי השמים הגדולים והמאירים ביותר נקראים להצטרף למקהלת השבח לבורא. מערכת השמים אינה רק אוסף של גופים פיזיים, אלא היררכיה רוחנית שבה המאורות שואבים את כוחם ממקורות עליונים. שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ ממוקמים ברקיע השני של השמים, אך את כוח ההארה שלהם ואת הרשות להאיר על הארץ הם מקבלים מממד רוחני גבוה יותר, הנקרא "זבול", אליו הם עולים כדי לקבל את שפע האור [אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. למערכת שמימית זו ישנו קשר סמלי עמוק לאבות האומה; יעקב אבינו, שתיקן את תפילת ערבית, משול לשמש, ורחל אשתו משולה לירח [אלשיך].
לאחר מכן מופנית הקריאה אל כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר, צירוף שנועד להשלים את תיאור כלל הכוחות המאירים ברקיע [אלשיך]. הפרשנים מציגים גישות שונות לזיהויים של כוכבים אלו. גישה אחת מזהה אותם עם חמשת כוכבי הלכת הבולטים (כוכב חמה, נוגה, מאדים, צדק ושבתאי). יחד עם השמש והירח, הם משלימים את שבעת המאורות המרכזיים של השמים, והם זכו לכינוי זה משום שעוצמת ההארה שלהם חזקה משמעותית מזו של שאר הכוכבים [מצודת דוד, מאירי].
מנגד, יש המבארים כי הכוונה היא פשוט לכוכבי הלילה [רש"י]. לפי תפיסה זו, התוספת של המילה אוֹר אינה מצביעה על קבוצת כוכבים מסוימת, אלא באה להדגיש את פעולת ההארה עצמה וללמדנו כי האור הבוקע מן הכוכבים מוגדר באופן מהותי והלכתי כ"אור" לכל דבר ועניין [תורה תמימה, ביאור שטיינזלץ].