הבריאה כולה, על רבדיה השונים והנסתרים, נקראת להלל את ה'. הפסוק פונה אל המרחבים העליונים של היקום, וחושף תפיסה מורכבת של מבנה השמים והכוחות הפועלים בהם.
הפרשנים מסכימים כי שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם אינם שכבה יחידה, אלא מערכת מדורגת של רקיעים הנמצאים זה מעל זה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. באשר למיקומם המדויק, יש המזהים אותם עם המרחב שמתחיל מעל ענני הגשם ומגיע עד לגלגל הירח [מלבי"ם], ויש המגדירים אותם כחלקו העליון של האוויר [מאירי] או ככדור האש הסמוך לירח [רד"ק]. גישה אחרת מזהה את שמי השמים עם הרקיע השני, המכונה "שחקים", אשר מהלל את ה' על שזכה לתפקיד מיוחד של שחיקת המן עבור הצדיקים [אלשיך].
לגבי הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמַיִם, מתחלקים הפרשנים בין הסבר טבעי להסבר רוחני. במישור הטבעי, מים אלו מתוארים כחלקו האמצעי של האוויר, המקום הגבוה ביותר שאליו מגיעים העננים ושבו נוצרים המים היורדים לארץ [מאירי, רד"ק]. יש שאף תיארו מרחב זה ככדור של קרח או "כדור הסגריר" [רד"ק].
לעומת זאת, במישור הרוחני, מים אלו נתפסים כמים עליונים שמקורם בראשית הבריאה. בתחילה היה העולם כולו מים בתוך מים, עד שה' הפריד ביניהם, ברא את עולם הגלגלים, והעלה את המים העליונים והרוחניים למעלה כדי לאפשר לעולם הגשמי להתקיים. מים אלו אינם מהווים בריאה גשמית רגילה, אלא עומדים ותלויים במקומם מכוח מאמרו של ה' בלבד [אלשיך, מלבי"ם]. ממקום עליון זה, הם משמשים כאוצרות שמהם יורד שפע אל העולם התחתון [ביאור שטיינזלץ].