הקריאה להלל את ה' מקיפה את החברה כולה, על כל שלבי החיים שבה. קריאה זו מופנית אל ההמון הרחב של כל אומה ואומה [מאירי], ולפי גישה אחרת היא מכוונת באופן ייעודי לעם ישראל, כהתגשמות נבואות הגאולה שבהן כל קבוצות הגיל ישובו למלא את רחובות ירושלים ויהללו יחד את ה' [אלשיך].
הקבוצה הראשונה שמוזכרת היא בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת. התוספת של המילה "וגם" באה להדגיש חידוש: אף על פי שדרכן של נערות צעירות להיות עסוקות לרוב בקישוט גופן, גם הן יפנו את תשומת ליבן כדי להלל את ה' [רד"ק]. יש לציין כי בכתבי יד ודפוסים ישנים המילה בְּתוּלוֹת מופיעה בכתיב מלא לחלוטין [מנחת שי].
לאחר מכן מוזכרים זְקֵנִים עִם נְעָרִים. חיבור זה משקף את התמורות החלות באדם לאורך זמני החיים השונים, תקופות שבהן כוחו הפיזי לעיתים גובר ולעיתים פוחת [אבן עזרא]. בנוסף, המילה "עם" מצביעה על קשר של הדרכה בין הדורות. מכיוון שלנערים הצעירים אין עדיין את הדעת והבשלות הנדרשות כדי להלל את ה' כראוי לבדם, הזקנים ניצבים יחד איתם כדי לכוון וללמד אותם כיצד לעשות זאת [רד"ק].