לאחר קריאה כללית לשמי מרום להלל את ה׳, הפסוק פורט את מרכיבי הפמליה של מעלה הנקראים להשתתף בשירה זו [מצודת דוד, מאירי]. סדר הקריאה אינו מקרי, אלא משקף מבנה היררכי היורד מהעולמות הרוחניים והנשגבים ביותר אל עבר המערכות הפיזיות של היקום [אבן עזרא, מלבי"ם].
הקריאה אל מלאכיו מתייחסת לישויות רוחניות עליונות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בצורות רוחניות טהורות שאין להן כל גוף או חומר [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. יש המדגישים את תפקידם המעשי של המלאכים כיצורים רוחניים הנשלחים למלא את שליחות ה׳, בין אם בהעברת מסרים ובין אם בהתערבות פעילה במעשי העולם [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה גישה הממקמת את המלאכים בהקשר של היכלות עליונים, כמערכות של מלאכים הנמצאים ברקיע "מעון" ותפקידם לומר שירה [אלשיך].
באשר לביטוי כל צבאיו (אשר נכתב בתנ"ך כ־צבאו אך מבוטא ברבים כצבאיו [מנחת שי]), קיימות שתי תפיסות עיקריות בקרב הפרשנים. הגישה הרווחת רואה במונח זה התייחסות לגרמי השמים. לפי פירוש זה, אלו הם גופים פיזיים זכים וטהורים שאינם מורכבים מחומר ארצי, הכוללים את גלגלי השמים, המזלות והכוכבים הרבים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. הם מכונים "צבא" בשל כמותם העצומה וצורותיהם המגוונות [רד"ק].
לעומת הגישה האסטרונומית, יש המפרשים את המונח כמתייחס לישויות רוחניות נוספות. לפי כיוון זה, הצבאות הם יצורי מרום כגון שרפים, אופנים וחיות הקודש [ביאור שטיינזלץ], או לחלופין צבאות רוחניים הנמצאים ברקיע "זבול", הכוללים את המלאך מיכאל וסיעתו יחד עם נשמות הצדיקים [אלשיך].