מזמור זה מהווה שיר הודיה לה׳ לאחר חוויה של ישועה, ומשלב בתוכו גם תפילה לעתיד. הפרשנים נחלקו לגבי הרקע המדויק לחיבורו של המזמור. יש הסבורים כי בדומה למזמורים הקודמים לו, הוא נאמר על ידי אדם חסיד שסבל ממחלה וייסורים, וכעת הוא מודה לה׳ לאחר החלמתו [רד"ק, מאירי]. לעומת זאת, יש המפרשים כי דוד יסד את המזמור בעקבות נס שנעשה לו בעת שברח מפני אויביו [מלבי"ם].
חרף ההבדל ברקע, הגישות השונות מסכימות כי המזמור מבטא הכרת תודה עמוקה. הודיה זו באה לידי ביטוי בהבאת זבחי תודה, ובפרסום תהילתו, חסדיו ונפלאותיו של ה׳ כלפי הבוטחים בו [מלבי"ם]. לצד ההודיה על חסדי העבר, משולבת כאן גם בקשה ותפילה להמשך התשועה וההצלה מכל האויבים בעתיד [מאירי, מלבי"ם].