פסגת האושר והביטחון של האדם טמונה בהישענות מוחלטת על בורא עולם. מצב אידיאלי זה מושג לא רק על ידי הפניית האמונה כלפי מעלה, אלא גם מתוך סירוב מוחלט להישען על אשליות אנושיות של כוח ושקר. הרואה אדם שנוהג כך, מיד יאמר עליו "אשריו" [מצודת דוד].
המילים שָׂם ה' מִבְטַחוֹ מתארות אדם ששם את מבטחו בה' לבדו [רד"ק]. מעבר לאמונה בסיסית, מדובר בביטחון טהור שבו האדם אינו תולה את תקוותו באמצעים טבעיים, במסחר או בהשתדלות אנושית כמקור הישועה, אלא סומך על כך שה' בעצמו הוא שיבחר את דרכי ההצלה [מלבי"ם]. דוגמה חיה לביטחון כזה היא דוד המלך, שבטח בה' שיציל אותו מיד שאול, ונמנע מלשלוח בו יד למרות ההזדמנויות שהיו לו [אלשיך].
בהשלמה לביטחון בה', אותו אדם וְלֹא פָנָה לבטוח בגורמים אנושיים אחרים [מצודת דוד]. הוא אינו פונה אֶל רְהָבִים, מילה המבטאת גאווה, התרברבות, גסות רוח והתחזקות [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לאנשים בעלי כוח ושררה המציעים את עזרתם מתוך גאווה. הפנייה אליהם שגויה משום שהם מתנשאים ומתפארים בכוח שמעבר ליכולתם האמיתית [מלבי"ם], בדומה לאנשים שהסיתו את דוד להרוג את שאול בגאווה ובגודל לבב [אלשיך].
כמו כן, איש הביטחון אינו פונה אל שָׂטֵי כָזָב. המילה שָׂטֵי משמעותה נטייה וסטייה מן הדרך הישרה [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון]. מבחינה לשונית, מקור המילה קשור לשורש ש.ו.ט, אך משמעותה זהה לחלוטין לשורש ש.ט.ה, המבטא סטייה ופנייה לדרך אחרת [רד"ק, המאירי, מלבי"ם]. אנשים אלו סוטים מדרך האמת, נוטים אחר הרהורי הבל ושקר בפיהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אלו יכולים להיות קוסמים המציעים תקוות שווא במקום לסמוך על אל אמת [רד"ק], או רכלנים ומסיתים, כדוגמת מליצי הרעה ששיקרו לשאול וגרמו לו לרדוף את דוד [אלשיך]. בסופו של דבר, הכזב מייצג דבר חסר ממשות שאינו מתקיים לאורך זמן, ולכן ההישענות על בני אדם אלו היא חיסרון מהותי ואשליה שאין בה ממש [מלבי"ם].