העמידה מול ה' מציבה כל אדם במצב של תלות מוחלטת, ולכן המשורר מכריז וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן, אדם דל שחסר כול וזקוק לתשועה. מתוך שפלות רוח זו הוא מתפלל כי אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי, בתקווה שה' ייתן את לבו למצוקתו, יחשיב את סבלו כזכות ויעניק לו ערך. מכיוון שה' הוא המקור היחיד לכוח ולהצלה מפני רודפיו, הוא מצהיר עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה. בשל מצבו הקריטי הוא חותם בזעקה הדחופה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר, ומבקש שה' לא יעכב את ההצלה המיידית ואת השראת שכינתו עליו.
תהלים, פרק מ׳, פסוק י״ח
וַאֲנִ֤י ׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֲדֹנָ֢י יַחֲשׇׁ֫ב־לִ֥י עֶזְרָתִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תְּאַחַֽר׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.