תהלים, פרק נ״א, פסוק י״ד

לאחר משבר רוחני וניתוק בעקבות חטא, עולה תחינה אל ה' לחידוש הקשר ולמחילה, תוך בקשה הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ, שהיא כמיהה להחזרת רוח הקודש ושמחת הנפש הטהורה שאבדו. שמחה זו מבטאת את גאולת הנפש, ויש הרואים בה גם את החזרת שמחת ההצלחות והניצחונות מתוך ענווה שתמנע נפילה נוספת. בנוסף, האדם מייחל כי וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תלווה אותו, בין אם מדובר בהשראה אלוהית לשירה, במידת אצילות של מנהיגות ונתינה, או ביחס אוהד מצד העם שימנע את ביזויו. משאלה זו נחתמת במילה תִסְמְכֵֽנִי, שבה הוא מבקש כי ה' או אותה רוח אצילית יהוו עבורו משענת ויציבות שישמרו עליו מחטאים עתידיים, ויעוררו בו רצון להדריך אחרים בדרך הישרה.