תהלים, פרק נ״א, פסוק ט״ו

חוויית התשובה של דוד נושאת בחובה ייעוד ציבורי, שכן סליחת ה' על חטאו הכבד תוכיח לאחרים שאיש אינו צריך להתייאש. ברגע שלבו יטהר ודבריו ינבעו מנפש מתוקנת, הוא יוכל להשתמש בניסיונו כדוגמה אישית ולפנות לשני סוגים של עוברי עבירה. הוא מצהיר כי אֲלַמְּדָה את אותם פֹשְׁעִים, המורדים במזיד מתוך טעות רעיונית, ואוכיח להם בשכלם כי דְּרָכֶיךָ מלאות חסד וצדק. לעומתם, וְחַטָּאִים הנכשלים מתוך חולשה אינם זקוקים ללימוד, אלא ישאבו השראה מהצלחתו של דוד להתגבר על יצרו וכך אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ. מזווית אחרת, התשובה מחוללת מהפך כה מוחלט, עד שהמילה וְחַטָּאִים יכולה לתאר את העוונות עצמם, אשר הופכים לזכויות ושבים להידבק בה'.