קבלת אחריות וחרטה פנימית רצופה מלוות את האדם שאינו מתכחש למעשיו לפני ה'. ההצהרה כִּֽי־פְ֭שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע אינה מבטאת רק ידיעה שכלית, אלא תחושת כאב מתמשכת על העבירות החמורות ועל החטאים שבין אדם לחברו. במקביל, גם המחשבות הפגומות והעבירות כלפי שמיים, המוגדרות כוְחַטָּאתִ֖י, אינן נשכחות מליבו וניצבות נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד. זכירה מתמדת זו פועלת לטובת האדם, שכן כאשר הוא זוכר את עוונו ודואג בגינו, ה' מבטל את הקטרוג מעליו. במקרה של דוד, החטא נוכח מולו גם באופן מוחשי בכל פעם שהוא רואה את בת שבע, שאמנם נועדה להיות בת זוגו משחר הבריאה, אך מזכירה לו את מעשהו.
תהלים, פרק נ״א, פסוק ה׳
כִּֽי־פְ֭שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.