תהלים, פרק נ״א, פסוק ב׳

תפילתו האישית של דוד המלך נאמרה מתוך חרטה עמוקה, בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא להוכיח אותו בסתר בשם ה'. הגעתו של הנביא לבדו נועדה לשמור על כבודו של דוד מבלי לביישו ברבים, חסד שעורר בו שמחה על כך שה' עדיין חפץ בו ונותן לו הזדמנות לתקן. התוכחה הייתה הכרחית משום שדוד סבר בתחילה כי בת שבע קיבלה גט ואינה אשת איש, ולכן היה זקוק למי שיעורר אותו להבין את הפגם במעשיו. הנביא השמיע דברים קשים על מה שאירע כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע, ובישר על ייסורים שילוו את דוד וצאצאיו. למרות זאת, דוד שב מיד בתשובה אמיתית בלבו, והתבשר כי ה' מחל לו והעביר את חטאו.