תהלים, פרק נ״א, פסוק ב׳

קרה לכם פעם שעשיתם טעות, ובכלל לא שמתם לב שזו טעות עד שמישהו קרוב העיר לכם? זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. הוא עשה מעשה לא נכון, אבל בהתחלה הוא לא חשב שזה חטא חמור. לכן הוא היה צריך שמישהו יעזור לו להבין את הפגם במעשיו. ה׳ שלח אליו את נתן הנביא. המילה בְּבוֹא מציינת את ההגעה של נתן כדי להוכיח את דוד בשם ה׳ ולהעיר לו על מה שעשה. אבל יש כאן משהו מיוחד: המילים בְּבוֹא אֵלָיו מלמדות אותנו שנתן הגיע אל דוד לבדו, בסתר. ה׳ עשה חסד גדול עם דוד ושמר על כבודו, כדי לא לבייש אותו מול כל העם. דוד מאוד שמח והעריך את זה שה׳ עדיין אוהב אותו ונותן לו הזדמנות לתקן בשקט. נתן אמר לדוד דברים קשים על מה שקרה כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע, והסביר לו שיהיו למעשה הזה תוצאות כואבות. אבל ברגע שדוד שמע את הדברים, הוא מיד התחרט בלב שלם. בגלל שהתשובה שלו הייתה כל כך אמיתית ומהירה, נתן הנביא בישר לו מיד שה׳ סלח לו. המזמור הזה הוא בעצם התפילה האישית של דוד, שנכתבה מתוך אותה חרטה עמוקה ובקשת סליחה.