קרה לכם פעם שעשיתם מעשה לא טוב, וכשבאתם לבקש סליחה ידעתם שאין לכם שום תירוץ? לא יכולתם להגיד שמישהו אחר אשם או שלא התכוונתם, אלא פשוט קיוויתם שיסלחו לכם מכל הלב. בדיוק כך מרגיש עכשיו דוד המלך. הוא עומד לפני ה' בלב שבור לגמרי, ויודע שאין לו שום טענה שתגן עליו.
דוד פונה לה' ומבקש חָנֵּנִי. הוא בעצם אומר: תן לי חנינה, מתנת חינם. דוד מודה שמצד המעשים שלו לא מגיעה לו סליחה, והוא מבקש שה' יסלח לו אך ורק מתוך רחמים. דוד מזכיר שתי סיבות שבגללן הוא מבקש סליחה. בהתחלה הוא מבקש שה' יסלח לו כְּחַסְדֶּךָ, כלומר מתוך מידת החסד של ה' שהיא מתנה ללא תנאי. לאחר מכן הוא מוסיף ומבקש סליחה כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, כי הוא מקווה שכאשר ה' יראה כמה הוא כנוע ומצטער באמת, יתעוררו עליו רחמים גדולים.
בהמשך דוד מתחנן ואומר מְחֵה פְשָׁעָי. הוא מבקש שה' ימחק לגמרי את המעשים הרעים שלו, כמו שמוחקים חוב שכתוב על דף, כי הוא יודע שלא יוכל לעמוד בעונש על מה שעשה. ולמה דוד אומר פְשָׁעָי בלשון רבים, אם מדובר על מקרה אחד שקרה? דוד מבין שהטעות שלו הייתה גדולה, ובאותו אירוע הוא בעצם פגע באחרים בשתי דרכים שונות. לכן הוא לוקח אחריות ומבקש סליחה על כל החלקים של המעשה שלו יחד.