וידוי אמיתי דורש מהאדם לעמוד חשוף לחלוטין מול בוראו, להכיר בעומק הפגם שנוצר ולייחס את המשפט והצדק לה' לבדו.
ההכרזה לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי מעוררת פליאה, שכן דוד חטא לכאורה גם כלפי בני אדם, כאוריה ובת שבע. הפרשנים מציעים מספר דרכים להבנת קביעה זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאמנם דוד פגע באנשים, אך בסופו של דבר מהות החטא היא העבירה על ציוויו של ה' [רש"י]. אין מדובר רק בעבירה חברתית או פלילית שדורשת פיוס של בני אדם או השבת גזלה, אלא בפגם עמוק המגיע עד לשורש הקשר שבין האדם לה' [מאירי, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שאוריה כבר מת, החטא נותר כעת עניין בלעדי שבין דוד לה', ולכן רק ה' לבדו יכול למחול עליו [רד"ק, מצודת דוד].
גישה נוספת מסבירה שהמעשים נעשו בסתר, ורק ה' לבדו יודע את כוונת הלב האמיתית והרעה שעמדה מאחוריהם [רד"ק]. משום כך, דוד מתוודה רק בפני ה' ואינו מפרסם את חטאו ברבים, שכן החטא כה עמוק עד שניתן לדון בו רק בעמידה אינטימית מולו [רד"ק בשם רב סעדיה גאון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המציעים הסבר הלכתי שלפיו דוד כלל לא חטא כלפי אוריה, משום שאוריה נתן לבת שבע גט כריתות לפני שיצא למלחמה, ולכן הפגיעה היא כלפי מעלה בלבד [אלשיך].
דוד ממשיך ומכריז וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, כשהוא כופל את דבריו כדי להדגיש את הודאתו המלאה באשמה וללא נסיון התכחשות [רד"ק, מצודת דוד].
חלקו השני של הפסוק, לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ, מציג את התכלית והתוצאה של הווידוי. המילה תִּצְדַּק מכוונת לצדק הגלוי של ה' בפני העולם, בעוד המילה תִּזְכֶּה מתייחסת לזכות ולטוהר הפנימי של ה' בפני עצמו [מלבי"ם].
הפרשנים חלוקים לגבי משמעות הקשר שבין החטא, הווידוי והצדקת ה'. גישה אחת רואה בכך קבלת הדין: דוד מודה בחטאו כדי שכל עונש שייגזר עליו ייראה מוצדק לחלוטין. הוא אינו מצריך את ה' להוכיח את אשמתו, אלא מצדיק עליו את הדין מרצונו, ובכך הופך את משפטו של ה' לזכאי וברור לעין כל [תורה תמימה, אבן עזרא, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
גישה שניה, נועזת יותר, קושרת את הפסוק לניסיון שדוד ביקש לעבור. ה' אמר לדוד מראש שהוא לא יעמוד בניסיון. לכן, דוד טוען כי נכנע ליצרו כדי שה' יצדק בדבריו ולא ייראה כמי שטעה. אילו דוד היה עומד בניסיון, היה נראה כי העבד ניצח את רבו [רש"י, מצודת דוד, אלשיך]. לפי קו מחשבה זה, לדיבור האלוהי יש כוח מכריע שיוצר מציאות, ודוד הוכרח לחטוא כדי לקיים את גזירת ה' [אלשיך].
גישה שלישית מתמקדת דווקא בתקוות המחילה. ה' הבטיח לסלוח לשבים בתשובה. דוד מבקש סליחה כדי שה' יצדק ויקיים את הבטחתו למחול למתוודים [רד"ק, אבן עזרא]. יתרה מכך, אם ה' יסלח לדוד, הוא יצדק במשפטו העתידי מול הרשעים. כאשר אלו ייענשו על כך שלא שבו מדרכם, הם לא יוכלו לטעון שהתשובה אינה מועילה, שכן מחילת ה' לדוד תעמוד כעדות ניצחת לכוחה של התשובה [רש"י, מצודת דוד].