כותרת המזמור מציגה ניגוד בולט בין המונחים המוזיקליים והמשמחים שבה, לבין ההקשר החמור של חטא ותוכחה שמלווה אותה מיד לאחר מכן בבוא נתן הנביא אל דוד. ברמה המילולית, המילה לַמְנַצֵּחַ מכוונת לאדם הממונה על הנגנים [ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, עולה השאלה מדוע נעשה שימוש במונחים המבטאים שמחה כפולה, לַמְנַצֵּחַ וכן מִזְמוֹר, במקום שבו היה ראוי לכאורה לפתוח בקינה ובבכי על החטא [אלשיך]. תשובה אחת לכך היא שהשמחה נובעת מעצם ההתעוררות לתשובה. טבעם של בני אדם הוא לחפש תואנות כדי להקל על אשמתם במקום לתקן את המעוות, אך תוכחתו של נביא מעוררת את האדם לשוב אל ה' ולזכות בחיים. המזמור מבטא אפוא שמחה על החסד האלוהי שבאפשרות התיקון [אלשיך].
גישה נוספת רואה במילה לַמְנַצֵּחַ ביטוי של ניצחון רוחני. כאשר דוד הודה מיד בחטאו בפני נתן הנביא, הוא למעשה ניצח את כוחות הרע והקטיגור הרוחני. ה' קיבל את תשובתו, סלח לו מיד והסיר את ההאשמה מעליו, ולכן זהו מזמור של ניצחון על סילוקו של המקטרג [חומת אנך].