קרה לכם פעם שעשיתם טעות גדולה וממש התחרטתם עליה? לפעמים, כשעושים משהו לא בסדר, הדבר הראשון שמתחשק לעשות הוא להסתיר את זה או להגיד שזה לא באשמתנו. אבל דוד המלך מלמד אותנו דרך אחרת לגמרי. הוא לא מנסה להתחמק או להכחיש את המעשים שלו לפני ה'.
כשהוא אומר אֲנִי אֵדָע, הוא לא מתכוון רק שהוא זוכר בראש מה הוא עשה, אלא שהוא מרגיש בלב חרטה עמוקה ולוקח אחריות מלאה. דוד מדבר על פְשָׁעַי ועל וְחַטָּאתִי, שזה אומר כל המעשים והמחשבות הלא טובים שלו, ומסביר שהם נמצאים נֶגְדִּי תָמִיד. כלומר, מרוב אכפתיות ורצון לתקן, הטעות שלו כאילו עומדת מולו כל הזמן והוא לא שוכח אותה.
ולמה זה בעצם חשוב? המפרשים מסבירים לנו סוד: כשאדם שוכח את הטעויות שלו ומתעלם מהן, ה' זוכר אותן. אבל כשאדם זוכר בעצמו את הטעות, מצטער עליה ומשתדל לתקן, ה' סולח לו ומוחק את המעשה.