תהלים, פרק נ״א, פסוק י״א

האם הרגשתם פעם שעשיתם מעשה לא טוב, וממש קיוויתם שמי שראה את זה פשוט יעצום עיניים, לא יזכור את זה וייתן לכם לפתוח דף חדש ונקי? דוד המלך מבקש מה' בדיוק את אותה ההרגשה של התחדשות. הוא פונה אל ה' ומבקש הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי. כמובן שה' רואה הכל, אבל הבקשה להסתיר את הפנים היא כמו משל. דוד מבקש שה' יסלח לו, לא יביט במעשים הלא טובים שעשה, לא יזכור אותם ולא יעניש אותו בגללם. המילה מֵחֲטָאָי מתארת את המעשים עצמם שעשינו בפועל. מכיוון שמעשה הוא משהו שקרה בחוץ, בעולם שלנו, דוד מבקש שה' פשוט יעלים ממנו את המבט. מיד לאחר מכן הוא מוסיף ומבקש וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה. המילה עֲוֹנֹתַי מתארת משהו קצת אחר, היא מתארת את המחשבות הלא טובות שלנו. המחשבות לא נמצאות בחוץ, אלא חקוקות לנו בתוך הנפש, ממש כמו כתב שחרוט על דף. לכן דוד מבקש שה' ימחה וימחק אותן לגמרי, עד שלא יישאר להן שום זכר. דוד משתמש בלשון רבים ומבקש סליחה על כל העוונות שלו. הוא לא מבקש סליחה רק על טעות אחת מסוימת, אלא מנצל את הרגע הזה כדי לבקש מה' שינקה את הלב שלו מכל הטעויות שהצטברו, כדי ששום דבר לא יפריד בינו לבין ה'.