קרה לכם פעם שעשיתם משהו לא בסדר, וכשרציתם לבקש עליו סליחה הרגשתם שהמילים פשוט נתקעות לכם בגרון ולא רוצות לצאת? לפעמים, כשאנחנו מרגישים אשמים, קשה לנו מאוד לדבר.
כשאנחנו עומדים מול ה' כדי לבקש סליחה או לומר לו תודה, אנחנו מבינים כמה אנחנו קטנים לעומתו. לכן, אנחנו זקוקים לעזרה שלו אפילו רק כדי להתחיל להתפלל. אנחנו מבקשים אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח. הבקשה הזו היא בעצם בקשה לסליחה, כי ברגע שה' מוחל לנו, תחושת האשמה נעלמת, והסליחה שלו היא כמו מפתח שפותח את השפתיים הסגורות ונותן לנו אומץ לדבר שוב.
אם נתבונן היטב, נראה שהמילים מתקדמות לאט לאט מבחוץ אל הפנים. קודם כל אנחנו מזכירים את השפתיים, שהן החלק החיצוני, ואז אנחנו מזכירים את פִּי, שהוא החלק הפנימי יותר. ברגע שה' עוזר לנו ופותח את שפתינו, אנחנו יכולים לשבח אותו מכל הלב, ואפילו לעורר אנשים אחרים ששומעים אותנו לעשות מעשים טובים בעצמם.
הבקשה הזו כל כך מיוחדת ואמיתית, שחכמים קבעו שאלו בדיוק המילים שנגיד תמיד רגע לפני שאנחנו מתחילים את תפילת העמידה, התפילה החשובה ביותר שלנו, כדי שה' יעזור לנו להתפלל אליו כמו שצריך מתחילת התפילה ועד סופה.