חשבתם פעם מה קורה כשעושים משהו לא בסדר בכוונה? האם אפשר פשוט להביא מתנה גדולה כדי שייסלחו לנו? דוד המלך מסביר שכאשר אדם חוטא בכוונה, ה' לא מחפש שנקנה לו מתנות או נביא לו קורבנות כדי לכפר על כך. המילה וְאֶתֵּנָה פירושה לתת, ודוד אומר שאם ה' היה מבקש קורבן על החטא הזה, הוא מיד היה נותן אותו. אבל ה' הוא לא כמו מלך בשר ודם שצריך מתנות חומריות.
המטרה האמיתית של הקורבנות שניתנו על טעויות, היא לגרום לאדם להרגיש צער עמוק בלב, להבין את הטעות שלו ולהתגבר על ההתנהגות הלא טובה שלו. האדם שמביא את הקורבן צריך להרגיש שבעצם העונש היה מגיע לו עצמו. לכן, אם מישהו מצליח להרגיש צער אמיתי בלב ולהיכנע לה' גם בלי להביא בעל חיים, ה' שמח בזה הרבה יותר. אפילו קורבן עוֹלָה, שזהו קורבן מיוחד שעולה כולו לשמיים, אינו רצוי אם הוא מגיע בלי כוונה פנימית אמיתית מהלב. הפסוק מלמד אותנו שה' לא תַחְפֹּץ ולא תִרְצֶה בשום קורבן פיזי אם הלב שלנו לא באמת מתחרט. ודבר נוסף וחשוב מאוד: אם החטא שלנו היה לפגוע בחבר, שום צער בלב לא יעזור עד שניגש קודם כל אל החבר, נבקש ממנו סליחה ונשלים איתו.