הדרך לכפרה על חטאים שנעשו במכוון אינה מבוססת על קורבנות פיזיים, ולכן ה' לֹא־תַחְפֹּץ בהבאת זֶבַח עבורם, לא כנטייה רגשית פנימית ולא כהסכמה מחשבתית. אילו ה' היה מבקש קורבן על חטא זה, המשורר מצהיר וְאֶתֵּנָה, כלומר הייתי נותן ומקריב אותו מיד. אולם ה' אינו כמלך בשר ודם הזקוק למתנות, ואפילו קורבן עוֹלָה הנשרף כליל לֹא תִרְצֶה לקבל אם הוא מגיע ללא הכנעה פנימית. מהותם האמיתית של הקורבנות היא לשבור את לבו של האדם ולבטל את תאוותיו הבהמיות, ולכן חרטה פנימית עמוקה, יחד עם פיוס הנפגע, רצויים לפני ה' הרבה יותר מאשר הקרבת בעל חיים.
תהלים, פרק נ״א, פסוק י״ח
כִּ֤י ׀ לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.