תהלים, פרק נ״א, פסוק י׳

קרה לכם פעם שעשיתם משהו לא בסדר, והרגשתם כל כך אשמים עד שממש כאבה לכם הבטן או שהרגשתם חלשים בכל הגוף? זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. אחרי שחטא, תחושת האשמה לא רק העציבה את נפשו, אלא ממש החלישה את גופו. לכן הוא מתפלל ומבקש מה׳ שישלח לו נביא עם בשורה טובה של סליחה, ואומר תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. הוא רוצה לשמוע שה׳ סלח לו, כי הסליחה תביא לו שִׂמְחָה עמוקה בתוך הלב, וגם שָׂשׂוֹן, שזו שמחה שרואים מבחוץ, על הפנים ובמעשים. מרוב פחד מהעונש ומרוב צער על מה שעשה, דוד הרגיש שהכוח הגופני שלו נשבר. הוא מתאר זאת במילים עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ. המילה דִּכִּיתָ פירושה משהו שנכתש והתרסק, והמילה עֲצָמוֹת מתארת את הכוח הפנימי של הגוף. דוד מבקש שהבשורה הטובה על הסליחה תרפא אותו, והוא מקווה שהעצמות שלו תָּגֵלְנָה. המילה הזו מתארת שמחה גדולה ופתאומית שמתפרצת כששומעים חדשות טובות. דוד יודע שכמו שהפחד והצער החלישו את הגוף שלו, כך הידיעה הברורה שה׳ סלח לו תביא לו ריפוי, כוח ושמחה מתפרצת.