תהלים, פרק נ״א, פסוק ז׳

הנטייה לחטוא טבועה בעצם קיומו של האדם החומרי מרגע יצירתו. האמירה הֵן־בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי, כלומר נבראתי ונוצרתי, מצביעה על כך שהאדם נוצר מתוך התחממות ותאווה פיזית, כפי שמשתמע מהמילה יֶחֱמַתְנִי. מציאות זו נוטעת באדם יצר רע המקשה עליו להתגבר על תאוותיו, וגורמת לעיוות שכלו הכלוא בגוף וּבְחֵטְא שאותו ירש. שורש פגום זה נקשר גם למטען היסטורי, החל מחטאה של חוה ועד למוצאה המורכב של שושלת דוד מצד אִמִּי. עם זאת, ייתכן שזהו ביטוי ציורי של הפלגה מתוך אשמה כבדה, הממחיש כי אף אדם אינו נקי לחלוטין מכל פגם.